איזה שבוע. מדהים שהצלחתי להגיע ליום חמישי. ואולי בעצם לא כל-כך מדהים? האם היתה אפשרות אחרת? לא נראה לי...
יום המשפחה היום, יום שמחה לילדים שמכינים יצירות קטנות להורים ואורזים אותן בלבבות ונשיקות. מסיבת פיג'מות בגן, פרחי בר מהשדה ליד הבית. אושר צרוף!
במסיבה בגן היו היום רק אמהות, למרות שבהזמנה נכתב במפורש "הורה וילד", ובכל זאת הגיעו רק אמהות. מה זה אומר עלינו? האם אנחנו לא משחררות? האם אנחנו קורבנות של עצמנו? שאנחנו נשלח את הילד למסיבה בלעדינו? ואם נפספס משהו חשוב? אז נלך גם למסיבה, למרות שלא הספקנו כלום ורק חזרנו מהעבודה, למרות שמחר שישי וצריך להכין קצת בישולים לשבת, למרות שאין לנו ממש מצב-רוח. אנחנו ננוח בקבר- מוכר?
השבוע, שני ילדי היו חולים. כל אחד בתורו ואפילו הצליחו לארגן לנו יום מחלה משותף. שבוע שלם שבקושי הספקתי לעבוד, בקושי הספקתי לטפל בלקוחות, לשווק... מזל שיש לי לקוחות כאלו מדהימות שכולן קיבלו זאת בהבנה ובאהבה.
אני ממש גרועה ב"לבקש עזרה", והשבוע לא היתה לי ברירה כי פשוט לא הצלחתי לעשות את הכל. שמחתי שכולם נרתמו לעזור לי עם חיוך גדול וגם קיבלתי המון חיזוקים "מנבחרת החלומות" של קורס השיווק (שסיפרתי עליו בפוסט הראשון) והחלטתי שאני לא אשב יותר לבד, בחושך...
בין דיסק של "מותק של פסטיבל" לפאזל של סמי הכבאי הצלחתי לרתום את הגדול-קטן ללכת לקליניקה שלי ולעזור לי לנקות ולהכין אותה לטיפולים וסדנאות האיפור שנערכות שם מחר ובמהלך השבוע הבא. לקחנו את המטאטא הקטן והירוק שלו, כמה צעצועים למקרה שהוא ייתקף בפרץ רגעי של שעמום ויצאנו למשימה. החמוד הזה עזר לי לנקות אבק, לטאטא וגם לשמוע מוסיקה מזרחית אסלית במערכת שהייתה האטרקציה המרכזית באירוע.
ועכשיו, הקליניקה מבריקה וריחנית.
מריחה כמו בית- התחושה שאני רוצה שתהייה לאמהות והבנות שיכנסו בדלתה.
אני מתרגשת בשביל הנשים באות אלי, אני מתרגשת יחד איתן. לפנות לעצמך את הזמן זו משימה קשה אך חשובה! ואני גאה בהן על כך.
בבוקר מירקתי את מזוודת האיפור שלי, אווררתי את המברשות, נצנצתי את הצלליות והברקתי את הגלוסים.
זו לא סדנת האיפור הראשונה שאני מעבירה. ממש לא. אבל זו פעם ראשונה שאמא ובת יגיעו ביחד לזמן של שתיהן, זמן שחוצה את הדורות ומאפשר להן להנות מדבר קטן ונשי שכל כך משפר את ההרגשה ומאחד אותן כנשים- איפור.
אם עדיין לא הספקת לדאוג לעצמך לפינוק קטן ליום המשפחה, זה עדיין לא מאוחר. ואם עבר עליך שבוע, דומה לשלי, שאת מרגישה שכוחותייך אזלו והדלק אוטוטו נגמר, אני מזמינה אותך לבוא אלי לרגע קטן של כיף. קצת לק, קצת איפור, כוס קפה חם או תה צמחים מתוק, אוזן קשבת והרבה תשומת לב ישפרו מיד את המצב.
ודבר נוסף חשוב, אל תהססי לבקש עזרה. אל תשבי לבד, בחושך... את תהיי מופתעת מהרצון הכנה והאמיתי של הסובבים אותך להושיט לך יד.
יום המשפחה שמח וסופ"ש מפנק במיוחד....
יום המשפחה היום, יום שמחה לילדים שמכינים יצירות קטנות להורים ואורזים אותן בלבבות ונשיקות. מסיבת פיג'מות בגן, פרחי בר מהשדה ליד הבית. אושר צרוף!
במסיבה בגן היו היום רק אמהות, למרות שבהזמנה נכתב במפורש "הורה וילד", ובכל זאת הגיעו רק אמהות. מה זה אומר עלינו? האם אנחנו לא משחררות? האם אנחנו קורבנות של עצמנו? שאנחנו נשלח את הילד למסיבה בלעדינו? ואם נפספס משהו חשוב? אז נלך גם למסיבה, למרות שלא הספקנו כלום ורק חזרנו מהעבודה, למרות שמחר שישי וצריך להכין קצת בישולים לשבת, למרות שאין לנו ממש מצב-רוח. אנחנו ננוח בקבר- מוכר?
השבוע, שני ילדי היו חולים. כל אחד בתורו ואפילו הצליחו לארגן לנו יום מחלה משותף. שבוע שלם שבקושי הספקתי לעבוד, בקושי הספקתי לטפל בלקוחות, לשווק... מזל שיש לי לקוחות כאלו מדהימות שכולן קיבלו זאת בהבנה ובאהבה.
אני ממש גרועה ב"לבקש עזרה", והשבוע לא היתה לי ברירה כי פשוט לא הצלחתי לעשות את הכל. שמחתי שכולם נרתמו לעזור לי עם חיוך גדול וגם קיבלתי המון חיזוקים "מנבחרת החלומות" של קורס השיווק (שסיפרתי עליו בפוסט הראשון) והחלטתי שאני לא אשב יותר לבד, בחושך...
בין דיסק של "מותק של פסטיבל" לפאזל של סמי הכבאי הצלחתי לרתום את הגדול-קטן ללכת לקליניקה שלי ולעזור לי לנקות ולהכין אותה לטיפולים וסדנאות האיפור שנערכות שם מחר ובמהלך השבוע הבא. לקחנו את המטאטא הקטן והירוק שלו, כמה צעצועים למקרה שהוא ייתקף בפרץ רגעי של שעמום ויצאנו למשימה. החמוד הזה עזר לי לנקות אבק, לטאטא וגם לשמוע מוסיקה מזרחית אסלית במערכת שהייתה האטרקציה המרכזית באירוע.ועכשיו, הקליניקה מבריקה וריחנית.
מריחה כמו בית- התחושה שאני רוצה שתהייה לאמהות והבנות שיכנסו בדלתה.
אני מתרגשת בשביל הנשים באות אלי, אני מתרגשת יחד איתן. לפנות לעצמך את הזמן זו משימה קשה אך חשובה! ואני גאה בהן על כך.
בבוקר מירקתי את מזוודת האיפור שלי, אווררתי את המברשות, נצנצתי את הצלליות והברקתי את הגלוסים.
זו לא סדנת האיפור הראשונה שאני מעבירה. ממש לא. אבל זו פעם ראשונה שאמא ובת יגיעו ביחד לזמן של שתיהן, זמן שחוצה את הדורות ומאפשר להן להנות מדבר קטן ונשי שכל כך משפר את ההרגשה ומאחד אותן כנשים- איפור.
אם עדיין לא הספקת לדאוג לעצמך לפינוק קטן ליום המשפחה, זה עדיין לא מאוחר. ואם עבר עליך שבוע, דומה לשלי, שאת מרגישה שכוחותייך אזלו והדלק אוטוטו נגמר, אני מזמינה אותך לבוא אלי לרגע קטן של כיף. קצת לק, קצת איפור, כוס קפה חם או תה צמחים מתוק, אוזן קשבת והרבה תשומת לב ישפרו מיד את המצב.
ודבר נוסף חשוב, אל תהססי לבקש עזרה. אל תשבי לבד, בחושך... את תהיי מופתעת מהרצון הכנה והאמיתי של הסובבים אותך להושיט לך יד.
יום המשפחה שמח וסופ"ש מפנק במיוחד....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה